ח"כ שמח לילדי ניפגש

ממש תכף מגיעה השנה הקלנדרית לסופה ורק לא מזמן חגגנו את חג החנוכה.
פנינו לחברי הכנסת בבקשה לשיתוף פעולה בפרויקט ח"כ שמח, בו חברי הכנסת מברכים את הילדים המשתמשים בניפגש ומספר חברי כנסת, ביניהם יושב ראש הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין, סגן שר החינוך ח"כ אבי וורצמן, ח"כ איציק שמולי, ח"כ איילת שקד, ח"כ דב ליפמן ועוד נענו לבקשה.

החלטנו לשתף אותכם בברכות הח"כים:

יושב ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין בירך את הילדים:
"ילדים הם נרות, נר ה' נשמת אדם, ונרות צריכים לתת להם להשתובב, להנות, להפיץ את האור, אך לא להיות חשופים לסכנות. רשת ניפגש מאפשרת לכם, ילדים חביבים, להנות מהמפגש עם ילדים אחרים בסביבה בטוחה ומוגנת, סביבה תומכת ואוהבת".

סגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן שלח סרטון מרגש:

חבר הכנסת ד״ר נחמן שי בירך:
"הורים ותלמידים יקרים,
חג החנוכה הוא חג מיוחד, המסמל את יציאת עמנו מחושך לאור. הפעילות המיוחדת של רשת ניפגש שומרת על הגחלת דולקת ומסייעת למשפחות רבות לשמור על אורח חיים תקין, מלווה ומכוונת אותן בשימוש נכון בפלאי הטכנולוגיה החדשים.
אני מאחל לכם לכבוד חג החנוכה שתמשיכו לפסוע בדרך החשובה יחד עם ״ניפגש״ ותדעו להבחין בין חושך לאור בכל דרך שתבחרו.
חג חנוכה שמח!"

ח"כ הכנסת איילת שקד בחרה לשלוח תמונה עם חבריה לסיעה:

חבר הכנסת בוזי הרצוג הוסיף וכתב "דרך רשת ניפגש אתם כמו המכבים, זכיתם להחזיק את לפידי האור ולהילחם בחושך…" לברכה המלאה

ח"כ איציק שמולי שלח ברכה מעוצבת ויפה

ברכתה של ח"כ עליזה לביא.

גם ח"כ דב ליפמן פנה אל הילדים בניפגש בסרטון המסביר על הגשמת החלומות שלהם.

אותנו הח"כים הצליחו לרגש ומתגובתם נראה שהם מאוד אהבו את הרעיון של ניפגש

הרשת החברתית חינוכית "ניפגש" והטמעתה בבתי הספר בישראל

לאחרונה החלו רשתות חברתיות באינטרנט להחליף את תפקיד הפורומים המתוקשבים. הרשתות החברתיות מקנות ללמידה מתוקשבת מימד קהילתי (קשר עם ההורים והעמיתים) בנוסף לאינטראקציה בכיתה. אחת היוזמות המבורכות והחשובות ביותר בתחומי התקשוב החינוכי בבתי הספר בישראל היא הרשת החברתית "ניפגש".

הכול התחיל כשבתו בת ה-10 של איתי עשת, אב מסור ויזם אינטרנט, ביקשה להתחבר לפייסבוק. איתי ניסה לשכנע אותה שהרשת אינה מתאימה לגילה. כשהתעקשה והשיבה "לכולם יש", החליט איתי להרים את הכפפה ולפתח בכוחות עצמו פתרון מתאים. כזה שיספק הנאה ועניין לילדים ויהיה גם בטוח וחינוכי. כך נולדה רשת "ניפגש".

"ניפגש" היא רשת חברתית כלל ארצית המיועדת לתלמידי בתי הספר היסודיים. הרשת משמשת לילדים הצעירים חלופה הולמת לשימוש ברשתות חברתיות פתוחות דוגמת פייסבוק. ברשת "ניפגש" קיימת היררכיה דומה לבית הספר, כך כשלמנהל ולמורים יש סמכויות ויכולות נוספות על אלה של התלמידים. ההרשמה מתבצעת דרך מנהל בית הספר באופן שמונע כניסת זרים ומתחזים.

"ניפגש" הינה רשת חברתית ייעודית לתלמידי יסודי המאפשרת יצירת עמודי תוכן, כתיבת תגובות, צ'ט פרטי, העלאת סרטונים, תמונות, קבצים וקישורים לאתרי אינטרנט ועוד. הרשת מאפשרת לתלמידים להתחבר עם בני כיתתם וחבריהם לבית הספר, אך גם עם תלמידים מבתי ספר אחרים שחולקים תחומי עניין דומים.

היבטים טכנולוגיים

הרשת סגורה ובטוחה כיון שהילדים נרשמים דרך בית הספר באופן המונע כניסת זרים ומתחזים. "ניפגש" מחייבת את המשתמשים לעשות שימוש בשמם, בתמונתם, ובזהותכם האמיתית ואין כל חשש מזהויות בדויות והתחזויות. כל המידע והפעילויות סגורים בפני מנועי חיפוש ומוגנים בתוך המערכת.


בתמונה : תלמידים בכיתת בי"ס משתמשים ברשת "ניפגש" במהלך לימודיהם.

כל המשחקים מאושרים ובטוחים ומהווים סביבה כיפית בה התלמידים יכולים לפעול ולשתף. הסרטונים, כמו כל התכנים החיצוניים, מועלים על ידי המשתמשים (UGC) ומפוקחים באופן שוטף על ידי הקהילה. התקשורת בזמן אמת בין משתמשים יחידים נקראת "פטפטת". השיחות בפטפטת פרטיות ורק הצדדים המדברים חשופים לה. ניתן לקיים צ'ט בזמן אמת, או להשאיר הודעות באמצעות מערכת "פטפטת", והנמען (התלמיד, המורה או ההורים) יראה אותן מיד כשיתחבר ל"ניפגש".

תלמידים יכולים לתקשר עם תלמידים מכל הארץ. קשרי חברות אפשריים רק בין ילדים. מורה ותלמיד אינם חברים. כל ילד יכול להציע / להסכים לחברות עם כל ילד אחר בארץ. בשלב הראשון תלמיד יכול להציע חברות רק לתלמידים בכיתתו. לאחר אישור ההורים יכול התלמיד להציע חברות לתלמידים אחרים בבית הספר או לתלמידים בעלי תחומי עניין משותפים מבתי ספר אחרים בארץ.

היבטים פדגוגיים

הרשת מנוצלת גם לפעילויות פדגוגיות ולהפעלות שונות במישור החברתי ובמישור הלימודי.
מורות שעושות שימוש ברשת בהחלט מפעילות את הלומדים וישנן מספר דוגמאות שפורסמו בבלוג של ניפגש, למשל הפוסט בבלוג של מיזם "ניפגש"פעילות של שגרה' מיה אלעזר, מחנכת כיתה ו', בבית ספר רבין בפרדס חנה, החליטה לשלב את ניפגש כחלק משגרת כיתתה. מיה מפעילה את תלמידיה, באמצעות הרשת, בעיקר במשימות שקשורות לגאוגרפיה, אך גם בנושאים אחרים – ביניהם פעילות שאליה התחברתי במיוחד שעוסקת בפרשת השבוע."

כמו כן ניתן לראות דוגמאות להפעלות במצגת אותה הציגה דוידה פולק (היועצת הפדגוגית-טכנולוגית של המיזם) בכנס מוח 2012 "רשת חברתית ללמידה ביסודי".

דוידה פולק, המלווה ומנחה, מבחינה פדגוגית וטכנולוגית, את הטמעת הרשת בבתי הספר מספרת כי שכבות הגיל הפעילות שונות מבית ספר לבית ספר. "מרבית בתי הספר שנרשמו מתנסים ברשת באופן הדרגתי. מפעילים שכבה או שתיים, על פי בחירת הצוות. יש ייצוג לשכבות, ב', ג', ד', ה', ו'." אנחנו מצאנו שהגיל המתאים ביותר הוא שכבות ג' ו-ד' שעדיין אינן חזקות בפייסבוק. התמונה המתקבלת לגבי המעורבות הלימודית בכיתה (engagement) היא שהדבר תלוי במורה. כאשר המורה פעילה יותר גם מספר הילדים הפעילים באותה כיתה עולה. בכל כיתה פעילה יש ילדים פעילים יותר וילדים פעילים פחות" .

ראוי להזכיר את המיזם של מחוז חיפה במשרד החינוך בהובלת ד"ר עידית אבני וד"ר אברום רותם, שבתי הספר החברים בו משתמשים ב"ניפגש" על מנת לתרגל וללימוד שימוש ברשתות חברתיות כחלק ממיומנויות המאה ה- 21 הנדרשות.

המורים והפעילות של רשת "ניפגש"

המורים שפעילים ברשת מגיבים בחיוב ומוצאים כי הפעלת הלומדים באמצעותה נוחה ומקדמת. לדברי דוידה פולק "לחלק מן המורים בביה"ס יש לעתים קושי להתגבר על עומס הסביבות בהן הם מחויבים לפעול ומרביתם מעדיפים שלא להוסיף מה שהם לא חייבים. כיום חייבים להיות נוכחים במנבסנט, באתר כיתה מקצוע, בסביבות למידה: "אופק", "גלים", "ממשק", "עת הדעת", "ספרים דיגיטליים", ובפורומים בית ספריים. "בנוסף מצאתי שקיימת בקרב מרבית המורים הסתייגות מן המושג רשת חברתית ופחד גדול לאבד שליטה מחד ולהיות אחראיים על עוד מרחב שהם לא מרגישים בנוח אתו מאידך". עם זאת, יש לקחת בחשבון שעדכון המדיניות של משרד החינוך (בסוף חודש פברואר 2013) מבחינת שימוש ברשתות חברתיות בבתי הספר יש בו כדי להביא לשינוי עמדות המורים וליצירת לגיטימציה בשימוש ברשתות חברתיות בבתי הספר.

היבטים בטיחותיים ושיתופיות

בית הספר רושם את התלמידים ל"ניפגש" – לא התלמידים עצמם, גם לא הוריהם, אלא המנהל, שמכיר את תלמידי בית הספר. מכיוון שאסור לילדים מתחת לגיל 13 לקחת חלק ברשתות חברתיות ללא הסכמת ההורים, כל תלמיד מתבקש לרשום את הוריו, אחרת פעילותו ברשת מוגבלת. בנוסף, כל משתמש – תלמיד, מורה או הורה – מזוהה בשמו האמיתי ובתפקידו ברשת. אין אפשרות לבצע פעולה אנונימית, והמשתמשים לומדים לקחת אחריות על פעולותיהם ברשת.

בנוסף לכך שהרשת סגורה וזרים אינם יכולים להיכנס אליה, התלמידים מוגנים גם בתוך ניפגש עצמה:
• הורים אינם יכולים ליצור קשר ב"ניפגש" עם ילדים אחרים, אלא רק עם מבוגרים אחרים ועם ילדיהם שלהם.
• כל משתמש יכול להגדיר מי רשאי לצפות בתכנים שלו – כולם, רק חברים, רק הוא עצמו וכדומה.
• לכל עמוד ניתן להגדיר שכבת גיל מינימאלית אשר מתחתיה העמוד יהיה חסום.
• ועוד.

ללא ספק, הדגש הראשון במבנה של "ניפגש" הוא שמירה על בטיחות הילדים ברשת.

"הגבולות הברורים למסגרת הפעילות ב"ניפגש", שתוארו לעיל, מאפשרים למשתמשים לתקשר באופן הדדי ולשתף פעולה בדרכים רבות, שלמעשה אין להן סוף. הרשת מהווה סביבה חברתית מקוונת, והיא מציעה לילדים כלים רבים שמעודדים אותם לשתף פעולה זה עם זה ולחלוק תחומי ידע, תחביבים וכל דבר העולה על רוחם. הילדים יכולים לתקשר אחד עם השני באופן פרטי ובאופן פומבי, להגיב זה לזה, לפרסם מידע, לשאול שאלות, ואפילו – תתפלאו – להזמין חברים להיפגש מחוץ למחשב. מחוץ למחשב? כן. יש דבר כזה " (מקור וקרדיט : בית הספר "הגורן" חדרה)

"השיתוף הפורה אינו נעצר בקהל הילדים. הרשת מאפשרת להורים לשמור על קשר ישיר עם צוות בית הספר, לקבל עדכונים באופן שוטף ומיידי וליצור קשר בכל נושא בקלות ובנוחות. וגם המורים מרוויחים, כשנפתח בפניהם שער בטוח להוראה באמצעות הרשת, לקשר ישיר ומקצועי עם התלמידים וההורים ולשיתוף פעולה עם מורים אחרים ברשת, תוך הפרדה ברורה מחייהם הפרטיים".

קישור לקבלת מידע נוסף ברשת "ניפגש"

נכתב על ידי עמיקם סלנט, ופורסם לראשונה באתר למידה מרחוק ומבט מקרוב. עמיקם משמש בתפקיד מידען ראשי של מכון מופ"ת ועורך פורטל התוכן הדיגיטלי מס"ע במכון מופ"ת.

Eshkolot-Morasha Bonding Project

קרינה אלכסנדרוף פנחס פעילה בניפגש גם כמורה וגם כאימא, וכך או כך היא אומרת: "זה שוס".

קרינה, מורה לאנגלית בבית ספר אשכולות בבנימינה ומדריכת מורים בתקשוב בפרדס חנה-כרכור, בונה לתלמידיה פעילויות מגוונות באמצעות ניפגש, והיא אינה עוצרת בגבולות בית ספרה. קרינה משתפת פעולה עם ליאת רייכנשטיין, מורה לאנגלית בבית ספר מורשה בכרכור, בפעילות משותפת לה הן קוראות Eshkolot-Morasha Bonding Project.

במסגרת הפעילות המשותפת בונות קרינה וליאת – בנפרד – פעילויות שונות ומגוונות, שמיועדות לתלמידים מאשכולות וממורשה. התלמידים מגיבים למשימות המשותפות ונחשפים לתגובותיהם של התלמידים משני בתי הספר.

"הפעילות ההתחלתית הייתה של משחקי היכרות – מי אני, מה אני אוהב וכו', ובהמשך פעילות שעוסקת ברחוב מגוריי – מה שם הרחוב שבו אני גר, מה משמעות השם", מסבירה קרינה. "התחלנו מהפרט, מהאישי, דרך הרחוב ועיר מגוריי ויצאנו "החוצה" אל המדינה. בשלב מתקדם יותר החלטנו להתמקד בירושלים וחילקנו בינינו את העבודה: ליאת התרכזה במוזיאונים ואתרים חווייתיים, ואני בהיסטוריה ומורשת קרב. מתוך כוונה ברורה בנינו משימות שונות וכך הרחבנו את סל הפעילות ויצרנו הפריה הדדית, גם בינינו כמורות וגם בין התלמידים".

בפרויקט ייחודי זה כולם משתפים את כולם בתוצרים, ומגיבים זה לזה, וה bonding אכן נוצר, גם אם פגישה פיזית בין התלמידים עדיין לא התקיימה.

"המסגרת של ניפגש מאפשרת לי כמורה "לרקוד על כל החתונות": גם לתת משימות לתלמידים וגם לדבר אתם, גם להיות משימתית וגם חווייתית, גם להיות מורה וגם להיות חברה. יש בניפגש מרחב יצירה גדול, למורים ולילדים, וזה נהדר", כך מסכמת קרינה את התרשמותה מהרשת החברתית הבטוחה ניפגש, אבל אני ממשיכה ושואלת אותה גם על התרשמותה כאימא.

"בני אילון לומד בבית ספר ניצני רעות, במועצה האזורית מנשה", היא מספרת. "כשראה אותי עובדת בבית עם ניפגש ביקש ממני שוב ושוב שאצרף אותו גם לרשת, וכשבבית ספרו החליטו במסגרת תהליך בית ספרי להצטרף לניפגש – שמחנו מאד. מהיום הראשון, מהרגע שהוא קיבל את הסיסמנייה עם הסיסמה שלו, הוא לא עזב את הרשת. באחד הימים אילון הרגיש לא טוב ולא הלך לבית הספר. כשחזרתי הביתה לפנות ערב הוא חיכה לי נרגש –'אמא', הוא אמר, 'את לא יודעת כמה הודעות קיבלתי היום. כולם כתבו לי ושאלו איך אני מרגיש ולמה לא באתי'. הילד הוצף בכל כך הרבה אהבה והתעניינות. זה היה מאוד מרגש. בניפגש גם הוא 'רוקד על כל החתונות' – הוא גם תלמיד אבל גם ילד פרטי בסביבה מאובטחת, וזה מה שאני כל כך אוהבת בניפגש".

הפעילות הינה חלק מתוכנית למידה ברשת חברתית ולמידה שיתופית שמובילה דר' עידית אבני במחוז חיפה ושמתוכנן להתרחב בשנה"ל הקרובה.

שרית יעקב.

ניפגש בחינוך המיוחד

"אני לא יודעת אם אני הראשונה שפרצתי את הדרך – לשלב את ניפגש בחינוך המיוחד, אבל כך או אחרת אני מקווה שכיתות נוספות של חינוך מיוחד יצטרפו. התלמידים שלי פשוט פורחים בניפגש". כך אומרת ענבל גל, מחנכת כיתת חינוך מיוחד בבית ספר אלון בחיפה, שיזמה את שילוב כיתתה בניפגש. "ביקשתי להצטרף דווקא בגלל שהם תלמידי חינוך מיוחד. חיפשתי כלי חברתי שיאתגר את תלמידיי, יעניין אותם ואולי אף ירחיק אותם מהפייסבוק. חיפשתי כלי חברתי, כלי שיאפשר גם לילדים פחות ווברליים להתבטא".

שבוע לפני תחילת החופש הגדול חשפה ענבל את תלמידיה לניפגש מתוך מטרה שהם יכירו את הרשת, יתלהבו וישתמשו בה במהלך החופש. "התלמידים שלי לא גרים בהכרח בסביבת בית הספר. הם מגיעים לבית הספר במוניות מכל רחבי העיר ואין להם אפשרות או נגישות להיפגש זה עם זה מעבר לשעות הלימודים. הקשר ביניהם באמצעות הרשת – חשוב".

ענבל הציגה בשיעור הפתיחה את האפשרויות שיש בניפגש, הסבירה שזו סביבה מוגנת ואפשרה לתלמידים לתרגל את העבודה ברשת. "עברנו יחד את תהליך הרישום, שינינו את תמונת הפרופיל, פתחנו עמודים חדשים. הם מאוד מאוד אהבו את זה, ניסו, רצו, שאלו שאלות, החליפו תמונות, חזרו לביתם והמשיכו לעבוד. רואים שטוב להם בניפגש".

למרות החופש הגדול ענבל ממשיכה לשמור על קשר עם תלמידיה באמצעות הרשת. "אני עוקבת אחרי הפעילות", היא מסבירה, " אני רואה שהם פותחים דפים חדשים ושהם פעילים, אני כותבת להם בפטפטת וגם הודעות. יש לי אפשרות גם לראות מי קרא את ההודעות שלי. זה עובד נהדר".

בעיצומו של החופש ענבל מתכננת כבר במרץ את המשך הפעילות ואת שנת הלימודים הבאה. "אני מתכננת לבקש מהם לבנות משחקים שיתופיים ולשחק במשחקים שיבנו חבריהם. בשנה הבאה אמשיך את הפעילות ואם כיתות נוספות יצטרפו לרשת ניפגש – אפעל לכך שתלמידי הכיתה יציגו אותה בפני תלמידים אחרים".

וכך, מפעילות פנים כיתתית ניפגש תאפשר אולי לתלמידי כיתתה של ענבל להפוך אף למובילים.

שרית יעקב.

ניפגש כחלק מהרצף

בשנת הלימודים תשע"ג התחיל מחוז חיפה, בהובלת דר' עידית אבני, להוביל תהליכים לימודיים וחינוכיים ברשתות חברתיות חינוכיות ייעודיות, כאשר בתי ספר יכולים לבחור את התנהלות הלמידה או הפעילות בתחום שמתאים להם וליישמם בסביבת הרשת החברתית. דוגמה נפלאה לדרך שבה רשת חברתית חינוכית ובטוחה משתלבת באופן טבעי בפעילות לימודית ייחודית הוא הפרויקט המיוחד "יוצרים את שביל הרצף בנווה שאנן". את התכנית פיתח בית ספר יזרעאליה שבחיפה ומשתתפים בו תלמידי תכנית אמירים – תכנית לתלמידים מצטיינים.

מטרת "יוצרים את שביל הרצף בנווה שאנן" היא ליצור מפה אינטראקטיבית של השכונה, לטובת כל מי שיטייל בה, שתכיל גם תמונות וסיפורים אישיים של תושבי השכונה. הפרויקט – בהובלתה של עדי דורפמן, רכזת אמירים ותקשורת, ומנהלת בית הספר איריס כהן – משלב מספר תחומי דעת, ביניהם מולדת, חברה ואזרחות, תקשורת ותקשוב, כאשר הרשת החברתית הבטוחה ניפגש משמשת פלטפורמה לעיבוד החומרים הנאספים ולתקשורת בין כל השותפים למיזם – תלמידים, הורים וקהילה.

מהפעילות ניתן להתרשם באמצעות סרט קצר שמציג את הפרויקט:

השנה הנוכחית היא השנה הראשונה של המיזם, שיימשך שלוש שנים. במסגרת הפעילות יוצאים התלמידים לסיורים בשכונה, חוקרים אותה, אוספים מידע, לומדים מושגי יסוד בצילום ועוד, ומשתפים ומארגנים את החומרים באמצעות ניפגש. תלמידים שנתקלים בקשיים בעבודה עם המחשב יכולים להיעזר בנאמן רשת – אחד התלמידים, המיומן בהפעלת הרשת בכלל וניפגש בפרט, שעוזר לכל מי שנתקל בבעיה.

הפעילות מחברת את התלמידים לערכים של הכרת הסביבה, תרבות והיסטוריה, ובעיקר מחברת את הילדים לקהילה המקומית ואת הקהילה אל בית הספר, ויוצרת עניין גדול. אחד המאפיינים הבולטים במיזם הוא שאינו מתבסס על חומר כתוב קיים, אלא על חומר חדש, מקורי, שהילדים אוספים בעצמם. אמה של אחת מהתלמידות מספרת שבתה אמרה לה ""אמא, זה לא רק ללמוד כדי לדעת, זה ללמוד כדי ליהנות"! ועל אותו משקל, אם נתמקד לרגע בניפגש, נוכל לכתוב: זה לא רק להשתמש ברשת חברתית כדי לפטפט, זה ממש להיעזר בה!

ביום שישי 31.5.2013 יתקיים יום השיא של הפרויקט בשנה הנוכחית, במסגרתו יערכו 3 סיורים בשכונת נווה שאנן: שכבת א' ב' – יד ביד לאורך כל הדרך; שכבת ג'-ד' – בעקבות הסיפור ההיסטורי;
שכבת ה'-ו' – מסע בעקבות גיבורים.

שרית יעקב.

ניפגש רצה למרחקים

אנחנו רגילים שחינוך גופני מתבצע במגרש או במסלולי הריצה, אבל האם הוא יכול להתבצע גם באמצעות הרשת – הרשת החברתית? חינוך גופני בעזרת המחשב – האם יש חיה כזאת? מתברר שכן.

איריס אור כהן, מורה לחינוך גופני בבית ספר "איתמר" בנתניה, לא שילבה מחשבים בשיעורים שלה. "ההוראה שלי באה לידי ביטוי בעיקר בהפעלה פיזית של התלמידים. בעולם של היום, כאשר הילדים מרותקים שעות רבות מול המדיה והתקשורת, למקצוע שלי יש משמעות רבה יותר – שיעור ספורט, היום יותר מאי פעם, צריך להיות פעיל ככל האפשר", היא אומרת. "למרות זאת וברוח התקופה, חיפשתי כיצד ניתן לרתום את הטכנולוגיה לטובת הקניית אורח חיים בריא ושינוי דפוסי ההתנהגות בקרב הילדים". את הפתרון איריס מצאה במקרה בניפגש, ומפתרון אישי הפכה הרשת לפתרון כלל בית ספרי.

"במסגרת לימודיי לתואר שני חיפשתי רשת חברתית שדרכה אוכל לפרסם חומרים לקבוצת מחקר, שמטרתו להשתמש בטכנולוגיה לשם הקניית אורח חיים בריא ולהנעת הילדים", איריס מספרת. "רציתי שתהיה לי תקשורת ישירה ואישית עם התלמידים המשתתפים במחקר – כמו בפייסבוק, שאינו מאושר ע"י משרד החינוך לגילאים הללו. חיפשתי רשת שאוכל להעלות בה סרטונים, קבצים, לשלוח קישורים והודעות ישירות מבלי שאחרים ידעו למי עוד אני פונה. חברה סיפרה לי על ניפגש. בדקתי וגיליתי שהמערכת הזאת אכן נותנת לי מענה מתאים לצרכיי. באישורה של מנהלת בית הספר, ד"ר אורנה חנס, נכנס כל בית הספר לרשת החברתית ניפגש, ובעצם גם המורים האחרים נעזרים היום ברשת להוראה והעברת הודעות".

איריס מפרסמת בניפגש מידע בנושא תזונה נכונה ואורח חיים בריא ופעיל, שאמנם מיועד לקבוצת המחקר אך למעשה מופץ לכלל תלמידי בית הספר, ורבים נחשפים וקוראים מידע חשוב זה. למעשה, בדרך עקיפה נוצר שינוי תודעתי בקרב תלמידי בית הספר לחשיבות של שילוב פעילות גופנית בחיי היום יום. בנוסף היא משתמשת ברשת להעברת הודעות לתלמידי המחקר וגם לפרסומים כלליים. ולא רק היא – כל בית הספר מחובר לניפגש, והמורים והתלמידים של כיתות ד' וה' בעיקר, כמו גם מורות השילוב, עושים ברשת שימוש שוטף. ראו כדוגמה את הרשימה הקודמת "גבולות ברורים – נגישות גדולה".

"הרשת ידידותית מאוד וקלה לשימוש", איריס מעידה, "תפריטי העזרה, שמנחים את המשתמש צעד אחרי צעד – נהדרים. אני יכולה בעזרת הרשת לפנות באופן ישיר לתלמידים. ילדים מספרים ומשתפים באמצעות 'פטפוט' ברשת דברים שלא היו מספרים בדרך אחרת. לחלקם נוח יותר לכתוב 'מרחוק' מאשר לדבר. אני שומעת שהרשת תופסת תאוצה כי ביניהם הם מדברים: היינו בניפגש, נכתוב בניפגש".

ואולי זו הסיבה שהשימוש בניפגש לא נעצר במורים. גם יועצת בית הספר החליטה לבדוק את האפשרויות החדשות שהרשת יכולה לספק בתקשורת עם הילדים. אכן, ניפגש – רצה למרחקים.

שרית יעקב.

גבולות ברורים – נגישות גדולה

"אני הרבה יותר נגישה לתלמידים מאז שאנחנו מחוברים לניפגש", אומרת נטלי, מורה בבית ספר איתמר בנתניה.
"וזה לא מאיים עליך?", אני שואלת, "את לא מפחדת שהתקשורת מולם 'תשתלט' על השעות שבהן את לא בבית הספר?"
"לא. הרבה יותר קל כך. אם הגבולות ברורים לילדים – הם נשמרים גם בעבורי".

נטלי גמליאל, מחנכת כיתה ה' 2 בבית הספר ומורה לשפה, מעידה שהתקשורת עם התלמידים והוריהם באמצעות הודעות שהיא מפרסמת או בפטפוט ישיר בניפגש, וגם דרך מיילים, נוחה לה מאוד, ובוודאי יותר מאשר שיחות טלפון.

"בשתי כיתות ה' אני מתנהלת מול התלמידים בעזרת ניפגש", נטלי מסבירה, "התלמידים כותבים לי אם משהו לא ברור להם או אם הם רוצים להתייעץ. זהו אמצעי תקשורת נהדר בשבילם. אני מעדיפה שתלמידים לא יטלפנו אליי, אבל הם יכולים ל'פטפט' אתי בניפגש או במייל. אני לא תמיד זמינה לטלפונים, אבל להודעות שנשלחות אליי באמצעים הנ"ל אני יכולה להשיב בזמן שמתאים לי. התלמידים יודעים שעוד באותו יום הם יקבלו ממני מענה".

"זה לא מרתיע אותך?", אני שוב מקשה, בשעה שאני נזכרת בעשרות הפעמים ששמעתי מורים שמפחדים שהטכנולוגיה החדשה תחדור לחייהם הפרטיים ותשלט על זמנם. "זה לא מרתיע אותי, להפך", נטלי משיבה בהחלטיות, "יש לי מעקב אחרי השיחות, סוג של תיעוד – עם מי שוחחתי, מתי, האם הנושא טופל וכיצד. הילדים יודעים שהם לא יכולים לפנות אליי בכל נושא. לדוגמה, כדי לברר מה היו שיעורי הבית הם לא פונים אליי, אלא לחברים. צריך להגיד להם בצורה ברורה מה כן ומה לא. הם מבינים את גבולות הכלי".

נטלי מנצלת את ניפגש למטרות רבות. "את עמוד הכיתה אני דואגת לעדכן בדפים חדשים בהתאם לחומר הנלמד. אני שולחת לילדים הודעות חשובות ורואה מי קרא אותן ומי לא, מעלה סרטונים, טקסטים לצורך ההוראה, ועוד. כך אני ממשיכה לשמור על קשר עם התלמידים גם במהלך החופשות. ומעניין לגלות שיש ילדים שדווקא הפלטפורמה הזו מתאימה להם – דברים שבדרך אחרת הם לא היו משתפים עם המורה, פתאום עולים לאוויר ומטופלים בהתאם".

"מה השלב הבא?, אני שואלת.
"התחלנו לעבוד עם ניפגש רק לפני כחודשיים. אנחנו עדיין בתחילת הדרך. הילדים עדיין לא משתפים בחומרים שלהם. חשוב לי מאוד שגם ההורים ייפנו אליי באמצעות המערכת. הפוטנציאל עוד גדול".

נטלי נחשפה לניפגש בזכותה של איריס אור כהן, מורה לחינוך גופני בבית הספר. על פעילותה של איריס נספר ברשימה הבאה.

שרית יעקב

ללמוד לשחות לפני שנכנסים למים עמוקים

סיפור אמיתי, השמות בדויים

זה קרה רק אתמול. חברה טובה התקשרה אליי. היא נשמעה מאוד מודאגת. "דפדפתי לא מזמן בפייסבוק של בתי, היא השאירה אותו פתוח", היא אמרה בקול מוטרד, "וראיתי שם התכתבויות מאוד גסות ומאוד מטרידות. זה היה בדף של מישהי שאת שמה אני לא מזהה, אבל לפי התמונות אני חושבת שחגית פתחה את הדף. היא לומדת בכיתה המקבילה. גם הבן שלכם, יאיר, משתתף שם בשיח. לכן אני מתקשרת אליך. אני לא כל כך יודעת מה לעשות".

ניתקתי את הטלפון וקראתי מיד ליאיר. הוא היה בחדרו. כשהוא לא מנגן או משחק כדורסל הוא במחשב, משלב קריאות נלהבות בסקייפ עם משחק רשת מלהיב והתכתבויות בפייסבוק. הוא בכיתה ו', רגע לפני החטיבה, ואנחנו לא מסוגלים להרחיק אותו מהפייסבוק.

"שמעתי שחגית פתחה בפייסבוק דף בשם אחר", אמרתי לו.
"שם אחר? איך את יודעת?", הוא נדרך.
"אמא של דנה התקשרה", הסברתי.
"מה? למה היא נכנסה לשם?" הוא כעס.
"היא אמרה שגם אתה מגיב בדף", אמרתי לו, "ושיש הרבה מילים גסות".
יאיר נסוג לספה, נבוך. "איזה מילים? זה לא אנחנו, זה מישהו שאני לא מכיר שכותב שם. הוא לומד בתיכון".
"הוא חבר שלך בפייסבוק?", שאלתי בשקט.
"כן", יאיר השיב והביט בי במבט אשם.
שקט נפל בינינו.
"למחוק אותו מהחברים?", יאיר שאל, מפר את השקט.
"כן", אמרתי לו בטון כועס, "אבל אנחנו צריכים שוב לדבר על הפייסבוק. נדבר בארוחת הערב".
יאיר חזר לחדרו ואני נותרתי מאחור, נרעשת, מבינה שאנחנו צריכים כל הזמן להיות ערניים

כמעט כל דבר חדש כדאי ללמוד בשלבים. כתיבה, קריאה, נגרות, נגינה, חשבון – אם נדלג לחומר מתקדם לפני שלמדנו את היסודות – משהו בסיסי תמיד יהיה חסר לנו, ושוב ושוב נתקל בקשיים. כך גם ברשתות החברתיות: ילדים שקופצים מיד לבריכה של הגדולים – לפייסבוק – מגיעים אליה כש"יסודות רשת" חשובים חסרים להם, והם עלולים לטבוע בה. חשוב מאוד ללמוד, לתרגל ולחיות את עולם הרשתות החברתיות בבריכה של הקטנים לפני שעוברים לבריכה של הגדולים, גם אם משקיף עליה מציל צרוב שמש. אהבתי את האנלוגיה

מה הם יסודות הרשת? לפעול בשמנו, לא לפגוע באחר, לכתוב בשפה יפה, להשתמש בחומרים שאנו יוצרים או שהשימוש בהם מותר וחופשי, לזכור שגם מילים יכולות לפגוע, לא לנדב מידע אישי, לא לחשוף מידע אישי של אחר, ועוד. אם יאיר היה נחשף בכיתות הנמוכות לרשת חברתית בטוחה דוגמת ניפגש, ולומד באמצעותה את יסודות הרשת – אני מאמינה שהיה מבין טוב יותר את השימוש הנכון בפייסבוק וששיחה כמו זו של אתמול לא הייתה נערכת.

שרית יעקב

חירות אמיתית ברשת חברתית

"החירות היא ערך אוניברסלי שבו כל אדם חופשי לעשות כרצונו ולפי צו מצפונו, כל עוד אין הוא פוגע בחירותו של אחר" ~ שמעון פרס, נשיא המדינה, בברכתו לחג הפסח.

הרשתות החברתיות חובקות עולם. מיליוני אנשים מחוברים חיבור יום-יומי אל רשת חברתית אחת או יותר, פוליטיקאים נעזרים ברשתות בקמפיין הבחירות שלהם, משטרים ברחבי העולם נופלים בהמשך למהלכים שנבטו ברשתות, אנשים פשוטים בקצה אחד של העולם יודעים בזמן אמת מה קורה בקצהו האחר – כמו היה העולם כפר אחד קטן. הרשתות החברתיות נמצאות בכל מקום, אבל רוב המורים עדיין חוששים מהן. ויש להם סיבות מוצדקות.

החירות ברשתות החברתיות פורצת את גבולות הפרטיות ואת גבולות הערכים המקובלים: כל אחד יכול להגיב על כל דבר, בכל צורה שייבחר, גם בעילום שם, גם במילים בוטות, גם בדברי שקר ונאצה, גם בעלבונות ותוך שימוש בשפה גסה. חוסר הגבולות ברשת הביא לפריחה יצירתית ולשיתוף חובק עולם, שלא ניתן היה לצפות את תוצאותיו, אך גם לביטויים רבים של רוע, לפגיעה אישית ולסכנה מוחשית לחיי המשתמשים, סכנה מוחשית וכלל לא וירטואלית. לא מפליא שמערכת החינוך חוששת לאמץ אל חיקה את הרשתות החברתיות ככלי נוסף ללמידה והוראה.

אבל רגע, האם אפשר לפעול אחרת? האם יש דרך להציב גבולות לרשת החברתית, שיישמרו על יתרונותיה הבולטים ויאפשרו לחבריה לפעול בחופשיות אך במסגרת ערכים מקובלים של שמירה על זכויות הפרט וזכויות יוצרים? האם יש דרך לא לשפוך את התינוק עם המים?

ניפגש מציעה דרך. מה נשתנה בה מכל הרשתות? שבניפגש כולם מזוהים, כולם שייכים, ההורים שותפים והרשת בטוחה.

כולם מזוהים – כל משתמש מזוהה ברשת בשמו ובהשתייכותו לבית ספר, כתלמיד, מורה או הורה;
אי אפשר להצטרף באופן עצמאי לרשת; רק מנהלי בתי הספר מאשרים את המשתמשים המוכרים להם ואין דרך לפעול ברשת בצורה אנונימית.

כולם שייכים – כל המשתמשים בניפגש שייכים לקהילות של בתי ספר מוגדרים; אין משתמשים זרים.

ההורים שותפים – גם ההורים מקבלים סיסמה לניפגש; רק באישורם ילדיהם יכולים לפעול ברשת ופעילותם גלויה להורים.

והרשת הבטוחה. פועל יוצא מכל האמור לעיל: ניפגש היא רשת בטוחה, והביטחון מביא לחירות אמתית בשימוש ברשת – חירות ליצור, לשתף ולהשתתף, ללא פגיעה בחירותו של אחר.

שרית יעקב.

פעילות של שגרה

מיה אלעזר, מחנכת כיתה ו', בבית ספר רבין בפרדס חנה, החליטה לשלב את ניפגש כחלק משגרת כיתתה. מיה מפעילה את תלמידיה, באמצעות הרשת, בעיקר במשימות שקשורות לגאוגרפיה, אך גם בנושאים אחרים – ביניהם פעילות שאליה התחברתי במיוחד שעוסקת בפרשת השבוע.

"מנהלת בית הספר הציעה לי להשתתף, יחד עם רכזת התקשוב של בית הספר, במיזם למידה ברשתות חברתיות של מחוז חיפה", מספרת מיה. "נראה לי כמעט ברור מאליו שיש לשלב היום למידה מתוקשבת בהוראה, ולכן הרמתי את הכפפה. בחרנו לעבוד עם ניפגש. התרשמנו שזו הרשת הכי ידידותית לתלמידים ולמורים, ובהמשך גילינו שאכן כך". רכזת התקשוב של בית הספר, רויטל בלזר בוסי, מובילה יחד עם מיה את הפעילות – היא מסייעת למיה במהלך השיעורים ועובדת ברשת עם תלמידי כיתות ד' בבית הספר.

מיה בונה באופן שוטף משימות לתלמידי כיתות ו' בבית הספר. "הגליל העליון", "הגליל התחתון", "עמקי הצפון והשבר הסורי אפריקאי", "ט"ו בשבט", "רמת הגולן והחרמון" – אלה הן רק חלק מהמשימות שמיה הפעילה עד כה באמצעות הרשת. "אני אוהבת לעבוד עם ניפגש, בעיקר כי היא מאפשרת במה אחת משותפת להצגת התוצרים – התלמידים יכולים להציג את עבודתם וכולם יכולים להגיב על העבודות שמוצגות. יש אפשרות לחשיפה, שיח ולימוד משותף".

פעילות אחת, שונה מאחרות, משכה את עיניי במיוחד – "הבלוג שלי". במשימה זו נדרשו התלמידים לכתוב רשומה ביומן רשת על קטע מפרשת השבוע של יום הולדתם. כל תלמיד יצר דף חדש ברשת ובו התייחס – על פי הנחיות מפורטות – לפרשת השבוע שלו, באופן כללי אך גם בהשלכה לחייו. "במקום לתת להם עבודת הגשה או מבחן העדפתי שיכינו את עבודתם ברשת", אומרת מיה, "זו עבודה לכל דבר, עבודה עם ציון. לאחר ההגשה כל תלמיד קיבל ממני פירוט אישי ובו התייחסות לכל חלק במשימה".

מיה עושה שימוש שוטף בניפגש. בכל שבוע כמעט מתקיים שיעור בחדר המחשבים. התלמידים יושבים בזוגות מול המחשבים, מתחילים את עבודתם בכיתה וממשיכים בביתם. "דווקא לילדים היה קשה להתרגל לרעיון שאלה שיעורי בית לכל דבר", מיה מפתיעה, "הם רגילים לכתוב את שיעורי הבית במחברת. הם רגילים ללמוד כמו שלמדו לפני שנים. אבל הם התרגלו לניפגש, וככל שאנחנו עובדים ברשת יותר כך הם מתחברים אליה יותר, גם בפעילות אישית וחברתית ולא רק במסגרת הלימודים. והאמת? גם אני".

שרית יעקב.